רואים את האוזן שלי? היא לא ככה כי נולדתי דוגמן. היא ככה כי נלחמתי על מה ששלי.
בני אדם מפחדים מסימנים, משריטות, מטעויות. הם רוצים שהכל יהיה חלק ונוצץ. אבל ברחוב, מי שאין לו שריטות הוא כנראה מישהו שמעולם לא יצא מהבית. הצלקות שלי הן לא פגם – הן המפה של כל מה שעברתי.
העצה שלי אליכם היום? תפסיקו לנסות להיות מושלמים. תעשו טעויות, תסתבכו, תלכו עד הקצה – העיקר שתלמדו איך לצאת מזה עם הראש למעלה. בסוף, מי ששורד את השריטה הוא זה שכותב את הסיפור.
טוב, חפרתי. זה המסר שלי אליכם, האוכל שלי עליכם. אם חשוב לכם שאני אמשיך לשרוט פה את המציאות ולא אעבור לשכונה של העשירים, תבקרו באתר ותראו תמיכה. נתראה בסיבוב הבא…
