קולומבה לא סתם נעלמה מהעולם. אתם הפכתם אותה לעוד כתם של שתיקה על האספלט שלכם.
בזמן שכולם טסים ב"פורמולה 1" הפרטית שלהם, מהופנטים למסך כחול שמבטיח עולם טוב יותר, הם דרסו את העולם האמיתי.
קולומבה הייתה חתולת קסם שרק חיפשה קצת תשומת לב. אחרי שננטשה, היא מצא לה טווח מסעות "חדש", מחכה לכל מי שהעז להסתכל לכיוונה, מקווה שמישהו יבלום את המרוץ בשבילה.
כמעט אף אחד לא עצר. אבל הבודדים שכן הסכימו להאט, זכו לגעת בקסם שלה וקיבלו את "ריקוד הניגוחים" המפורסם שלה – הדרך שלה להגיד תודה על זה שראיתם אותה.
היא לא נדרסה בטעות. היא נדרסה כי בתוך המרוץ שלכם אין מקום למי שזז לאט. בצומת קטנה שבה יש שלט עצור ברור אפשר היה לבלום, בחרתם להאיץ. וגם כשפגעתם? לא עצרתם. מי יבלום כשנשמה קטנה חוצה את הכביש של החיים?
קולומבה נדרסה על ידי מי ששכח להסתכל למטה. המהירות שלכם היא האטימות שלנו.
היום כתם הדם עוד טרי, אבל מחר החיים ימשיכו כרגיל. החום יייבש את מה שנשאר, והיא תימחק מהזיכרון שלכם, כי היא לא נספרת במרוץ המטורף שלכם ל"נורמליות". אתם תמשיכו להיראות שפויים ומיושבים, בזמן שדרסתם קסם ומלואו.
מי בכלל מתייחס לחתולי הרחוב? רק "המשוגעים", לא? אולי עדיף להיות מהמשוגעים שזכו לריקוד האחרון שלה, מאשר מהשפויים שדרסו והמשיכו לנסוע…