הבית שלי היה שם, בדיוק 400 מטר בהמשך הרחוב. שם ה"גבר" של הבית החליט יום אחד שאין לי מקום בסלון, וזרק אותי לחצר. נטשתי את החצר ההיא – ואת הבעלים שחשבו שיופי אצילי זה רק אקססורי לחצר שלהם – ומצאתי פינה שבה אני מחליטה על הכללים.
השכנים כאן (בוזו, פיסטוק, ומאחר שאני מטיילת אז גם דבק ובמבי) הם אולי לא מציאה גדולה , אבל לפחות פה אני לא ה'פוזה' של אף אחד. הראסטות האלו? הן לא קישוט, הן הכתר החדש שלי. מי שרוצה להרגיש מלכותי באמת, כדאי שיבין שחופש אמיתי שווה הרבה יותר מכל ליטוף מזויף על ספה של מישהו אחר.
ואם כבר עצרתם להעריך את הסטייל שלי, תעשו טובה ותלחצו על כפתור התמיכה באתר. בכל זאת, כתרים לא קונים במכולת, ואני מעדיפה שה"מיטו" שלי יגיע מאנשים שמבינים עניין, ולא מ"גברים" שזורקים חברים לרחוב.